ספורה של אחות

(קטע מתוך מכתב של אחות לבחורה הסובלת ממחלת נפש שנשלח לאחים ואחיות לדרבן אותם להצטרף לקבוצות לימוד ותמיכה של הארגון    rethink  באנגליה)

מזה שמונה שנים שאחותי חולה. וזה קשה לי ביותר.

יש לנו הורים מאוד מבוגרים שמהם אינני יכולה לקבל שום תמיכה, נהפוך הוא הם מאוד סובלים ואני צריכה לתמוך גם בהם.

הייתי בת עשרים ושתים כשאחותי חוה ילדה את בתה. אנחנו היינו חברות מאוד טובות ומאוד התרגשנו כשנודע לנו שהיא בהריון. אני הייתי ראשונה שראיתי את בתה אחרי הלידה וגם אני הייתי הראשונה שראיתי שהיא מתחילה להיות רכושנית ומוזרה מספר ימים לאחר הלידה של בתה.

מהר מאוד היא אובחנה כסובלת מדיכאון אחרי לידה ואחר כך גם נמצאה בהתקף פסיכוטי. זה היה שוק לכולנו. ומאד מדכא ומעציב בייחוד התנהגותה בהקשר לכך ששמעה קולות והגיבה לדברים לא מציאותיים שהיא ראתה לכאורה. כמו כן התנהגותה עם בתה הייתה מאוד מוזרה מטיפול יתר, חיבוק חזק מדי, האכלה רבה מדי להתעלמות הבכי או קושי שלה.

אני הייתי היחידה שאיתי היא דיברה אני לא אמרתי לה תיקחי את עצמך בידיים כמו שאמרו האחרים, ההורים, המשפחה והחברים.

שמעתי גם את הצוות אומר כך בנוקשות רבה.

כשאני מסתכלת אחורה אני רואה עד כמה הייתי צעירה להתמודדות הזאת וכמה הייתי לבד שם. זו מאוד כבד לבחורה צעירה. זה השפיעה עלי בכל התחומים, בלימודים ובעבודה ובעיקר ביחסים שלי עם אנשים ובביטחון שלי ביחסים עם המין השני. תמיד חשבתי שזה תפקידי העיקרי בחיים לטפל בחוה אחותי ובבתה ולשמור עליהן בחיים. ותמיד הטלפון הנייד שלי היה פתוח לצרכים שלה, ביום ובלילה.  אין לי ספק שאבדתי בני זוג רבים בגלל זה.

היו לה מאז שלושה אשפוזים ארוכים.

ההורים לא יכלו להבין זאת. עד כמה שזה נשמע בנאלי אני חושבת שמי שלא נמצא שם לא יכול להבין.

במשך השנים רבים מבני המשפחה תמכו בבת של אחותי אך ציפו ממני שאהיה מאחוריה , שאדבר עם המטפלים שלה, שאדבר איתה כי אף אחד אחר לא יכול היה לעשות זאת.

רציתי גם להגן על הורי, הם היו מבוגרים וחשבו שכל מה שאומר הרופא זה נכון. הם לא שאלו, הם מעולם לא בדקו, לא התייעצו ואף כעסו עלי שהעליתי שאלות שונות. הם הסכימו לטיפול בשוק חשמלי למרות שזה לא היה נכון.

מזה שנתיים שאחותי במצב טוב יותר היא מטופלת תרופתית , היא החלה ללמוד קורס אחד במכללה וזה היה בניגוד להמלצת מטפליה.

עריכה: ד"ר נעמי הדס לידור